Search Results

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ היוזמה לאחריות ורפורמה של הרשות הפלסטינית בנאומו בפני מושב משותף של הקונגרס בוושינגטון ב-19 ביולי 2023, אמר נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג: "הטרור הפלסטיני נגד ישראל או ישראלים מערער כל אפשרות לעתיד של שלום בין עמינו... הטרור אינו מכשול קטן בדרך. הטרור הוא שנאה ושפיכות דמים. הוא סותר את העקרונות הבסיסיים ביותר של האנושות בנוגע לשלום... הדור הצעיר של ישראלים ופלסטינים ראוי ליותר. כולם ראויים לעתיד להביט אליו, עתיד של שלום ושגשוג. עתיד של תקווה." היוזמה לאחריות ורפורמה של הרשות הפלסטינית (IPAAR) תשאף להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל ובקהילה הבינלאומית כדי להחזיק את הרשות הפלסטינית באחריות להפרות המתמשכות, השיטתיות והבסיסיות של הסכמי אוסלו שנחתמו בהסכמה בינלאומית. IPAAR תתמקד הן במעשי העוול של הרשות הפלסטינית כלפי ישראל והיהודים, כולל, בין היתר, קידום טרור, אנטישמיות, תעמולת "אפרטהייד" ומאבק משפטי בינלאומי נגד מדינת ישראל, מצד אחד, והן בשחיתות הנרחבת והפרות זכויות האדם של הפלסטינים על ידי הרשות הפלסטינית, מצד שני. IPAAR תספק מאגר מידע מקיף בנוגע לפרקטיקות ולמדיניות של הרשות הפלסטינית שמערערות את המטרה של השגת שלום בין ישראל והפלסטינים ותדאג לכך שממשלות ישראל וממשלות זרות יחזיקו את הרשות הפלסטינית באחריות למעשיה אלה. IPAAR תספק גם ניתוח מחקרי קריטי של הצעדים הנדרשים לרפורמה ברשות הפלסטינית ולהפוך אותה ממכשול לשלום לכלי שמקדם עתיד של שלום, שגשוג ותקווה הן לישראלים והן לפלסטינים. ניתוחים ומחקרים מקוריים אחרונים חיפוש לפי: איפוס מילת קישור סא"ל (מיל') ברוך ידיד: "הרשות הפלסטינית במצב של קריסה" אבו מאזן, בן 89, ושאלת היורש שלו עדיין פתוחה. מה מתכננות מדינות ערב ליום שאחרי, ומי לדעתן צריך לשלוט בעזה? ראיון עם סא"ל (מיל') ברוך ידיד. קרא עוד הביטחוניסטים 14.11.24 סכנה ממשית ומיידית נשקפת לנו מבית הדין הפלילי בהאג בהאג עלולים להוציא בקרוב צווי מעצר נגד בכירים ישראלים • חייבים לשנות מיד את המדיניות כלפי הרשות הפלסטינית קרא עוד מוריס הירש 5.9.24 שלושה אתגרים מרכזיים מונעים את הניצחון הישראלי במלחמה חוקר ה-JCPA הסביר בכנסת כי מדינת ישראל חייבת להחמיר את העונשים למחבלים, להפסיק לתמוך ברש"פ ולפתח תודעת ניצחון אמיתית • סא"ל (במיל') עו"ד הירש: "הרשות היא הבעיה. אם אנו חפצים בחיים – עלינו לפרק את מחולל הטרור הרצחני" קרא עוד מוריס הירש, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 23.7.24 מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (9-2 ביולי 2024) כוחות צה"ל תקפו בשכונת שג'אעיה וברפיח בעזה, הרגו ארבעה לוחמים, ונמשכו ירי הרקטות. חמאס העבירה תגובתה להפסקת האש. מתאם פעולות הממשלה בשטחים עדכן על הכנסת חיסונים ומזון תינוקות. קרא עוד מרכז המידע למודיעין ולטרור 10.7.24 מומחה לדין בינלאומי: "המחבלים הבינו שאם ישלחו קודם את הילדים למות – הם ישיגו רווח פוליטי" הפגישה בין איחוד האמירויות לפלסטינים יצאה משליטה כי הם ראו ששום דבר לא השתנה • צה"ל נכלל ברשימת הצבאות שמבצעים רצח שיטתי של ילדים: "זו תאונת רכבת שהיינו צריכים לזהות מראש" קרא עוד מוריס הירש 11.6.24 טען עוד הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

PA Breaches of the Oslo Accords Israel Gave Work Permits, While Palestinians Planned Oct. 7 Massacre Gatestone 18.6.24 Image Source: 2021. (Photo by Mahmud Hams/AFP via Getty Images) On October 7, 2023, Hamas launched a devastating attack on Israel, despite the Israeli government having issued work permits to thousands of Palestinians from the Gaza Strip. These permits were part of efforts to improve economic conditions for Palestinians. However, evidence suggests some workers used their access to gather intelligence for the attack. Original Article The article discusses how Israel issued work permits to over 170,000 Palestinians from Gaza and the West Bank, providing significant economic benefits. However, the goodwill gesture was exploited by Hamas militants, who used their time in Israel to gather intelligence for the October 7, 2023, attacks. This incident has reinforced the belief that the Israeli-Palestinian conflict is driven by a desire to destroy Israel rather than improve living conditions. The aftermath of the attack has led to a suspension of these work permits, further straining Palestinian livelihoods. For more details, you can read the full article here . Latest Understanding Abbas’s Decision to Appoint Rawhi Fattouh as His Successor Read More Palestinian Authority insult: “The white and racist majority” elected Trump Read More Palestinian Authority teaches kids to admire suicide bomber who murdered 21 Read More Read More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ חשיפה: עמותת הדגל של רע"מ מימנה ועבדה עם פעילי חמאס הקול היהודי אתר צה״ל מקור התמונה: 13.2.24 בכירי עמותת "סיוע 48" מימנו עמותת חמאס טורקית ועבדו במשך שנים עם פעילי חמאס. אחד מהם ניסה להוציא פיגוע במפעל ביטחוני בזמן המלחמה לכתבה המלאה הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ הבטן הרכה של הטרור: תוצאת ההסתה של הרש”פ מתגלה בפיגועים רצחניים אמיר אביבי, הביטחוניסטים אתר הביטחוניסטים מקור התמונה: 2.5.24 פיגוע הטרור הרצחני ליד מעלה אדומים ממחיש כיצד מדיניות ההסתה המוצהרת של הרשות הפלסטינית נגד ישראל, שכוללת גם תגמול כספי למחבלים, גורמת למותם של ישראלים נוספים. לקראת הרמדאן, הגיעה העת להתמודד עם אתגר זה ביהודה ושומרון לכתבה המלאה הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ עבאס מתנצל על דבריו האנטישמיים, וטוען שלא התכוון להעליב יהודים מבט לתקשות פלסטינית מקור התמונה: 9.1.24 נשיא מדינת פלסטין מחמוד עבאס הדגיש כי הוא מכבד את הדת היהודית ומוקיע את השואה הנאצית לכתבה המלאה הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

English הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ שחיתות ברש״פ השחיתות ברשות הפלסטינית והשפעתה על תהליך השלום ח׳אלד אבו טועמה – עמית בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מומחה לענייני ערבים ופלסטינים עוד בנושא השפעת הרש״פ על “הרחוב הערבי” בישראל יוני בן מנחם קרא עוד האם הוּלך רבין שולל על ידי ערפאת? אל״מ (מיל׳) ז׳ק נריה – חוקר מיוחד בנושאי המזרח התיכון קרא עוד הפלסטינים מעולם לא התכוונו לעשות שלום עם ישראל פנחס ענברי – חוקר בכיר בנושאי ערבים ופלסטינים במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קרא עוד תרומתה של ישראל לכישלון הסכמי אוסלו סא״ל (מיל׳) מוריס הירש – מנהל היוזמה לאחריות ורפורמה ברשות הפלסטינית קרא עוד השחיתות ברשות הפלסטינית והשפעתה על תהליך השלום ח׳אלד אבו טועמה – עמית בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מומחה לענייני ערבים ופלסטינים קרא עוד תמות קונספירציה נאציות וסובייטיות בשיח הפלסטיני דן דייקר – נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קרא עוד ציות פלסטיני להסכמי אוסלו: סקירה משפטית השגריר (בדימוס) אלן בייקר – מנהל המכון לעניינים דיפלומטיים במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קרא עוד על ישראל לשוב ולבחון את מדיניותה הפייסנית כלפי הרשות הפלסטינית המפרה את התחייבויותיה תא״ל (מיל׳) יוסי קופרווסר – עמית בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המכון לביטחון לאומי וענייני המזרח התיכון קרא עוד ההשלכות הלא מכוונות של אוסלו: אחרי שלושים שנה של תוצאות הפוכות ממה שקיווינו להשיג הגיע הזמן לשנות מדיניות ד״ר יחיאל לייטר קרא עוד הלוחמה המדינית של אש״ף והרשות הפלסטינית ותגובת ישראל דן דייקר – נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קרא עוד כמעט שלושה עשורים לאחר הקמתה, הרשות הפלסטינית ומוסדותיה ממשיכים להתנהל בשחיתות ללא רסן. לכך יש השפעה שלילית רבת־עוצמה על אמון הציבור הפלסטיני במדיניות ובהחלטות של מנהיגיו. ההשלכות של מצב זה על הנהגת הרשות הפלסטינית הרסניות, בעיקר בכל הנוגע לתהליך השלום עם ישראל וליכולתה להוביל את הפלסטינים לקראת מדינה. לרשות הפלסטינית עבר עגום של הפרות זכויות אדם, כולל התעללות במתנגדי המשטר ובעצורים. ניזאר בנאת היה מבקר חריף של השחיתות ברש״פ. ביום 24 ביוני, 2021, כוחות הביטחון של הרש״פ פרצו לביתו, היכו אותו עם אלות, ועצרו אותו. בנאת מת כעבור שעה, וטרם הוגשו כתבי אישום נגד הגורמים שהיו אחראים לכך. הטענות בדבר שחיתות, שהופנו נגד הרשות הפלסטינית כמעט מן היום הראשון לקיומה, ערערו קשות את אמינותם של יו״ר אש״ף לשעבר יאסר ערפאת, ושל יורשו אבו מאזן, בעיני עמם. ההאשמות, שהלכו והחריפו בשלושת העשורים האחרונים, נמנו עם שאר הגורמים שהפכו את היכולת לעשות ויתורים מהותיים שיובילו להסכם שלום עם ישראל לקשה עד בלתי אפשרית עבור ערפאת ועבאס. אחד הנושאים העיקריים בסדרי העדיפויות של שני המנהיגים הללו היה להוכיח שבכל הנוגע להתנהלות מול ישראל, אין הם “ישנים עם האויב” למטרות רווח אישי. הצורך להפריך טענה זו גבר על השיקולים המעודדים את קידום השלום עם ישראל. פלסטינים רבים מאמינים כי ציות חלש לשלטון החוק, העדרו של פרלמנט, ההימנעות מלאכוף את הדין כלפי פקידים בכירים מושחתים, והחולשה של ארגוני החברה האזרחיים, תרמו כולם להתפשטות השחיתות. כבר מתחילת “תהליך השלום” ב־1993, פלסטינים רבים ראו בו “עסקה” בין ממשלת ישראל להנהגת אש״ף מושחתת, שרעבה לכסף לאחר ש“נזרקה” על ידי מדינות ערביות רבות כעונש על תמיכתה בפלישה של הדיקטטור העיראקי סדאם חוסיין לכווית ב־1990. לאחר שחרור כווית, כעבור שנה, החליטו הנסיכות העשירה בנפט ומדינות מפרץ אחרות לעצור את המימון לאש״ף, וגרמו לאחד המשברים הכספיים החמורים ביותר שלו. הסכם אוסלו הציל את אש״ף מקריסה, מכיוון שהסיוע הכספי הערבי הוחלף במימון מסיבי מצד ארה״ב, אירופה ומדינות אחרות. פלסטינים רבים ציינו שהתוצרים היחידים של “תהליך השלום” היו השימוש התאוותני של בכירי אש״ף, משפחותיהם ומקורביהם בכספים ייעודיים לרכישת מכוניות יוקרה לעצמם ולבניית אחוזות פאר, בעיקר ברמאללה וברצועת עזה. פלסטינים אלו הבינו עד מהרה כי מה שהתגלה לנגד עיניהם לא היה “תהליך שלום”, אלא תהליך שבו מנהיגי אש״ף רודפי בצע ופמליותיהם מפנים סיוע בינלאומי לצורכיהם האישיים ולהפקת רווחים עצומים מהסכמי אוסלו. העושר הבולט והצריכה המופרזת של בניו של מחמוד עבאס, טארק ויאסר, שנויים מאוד במחלוקת מאז 2009, כאשר סוכנות רויטרס פרסמה כתבות שקשרו אותם למספר עסקאות בשווי של מיליוני דולרים, ובכלל זה, מספר חוזים עם הממשל האמריקאי.1 הכישלון – או הסירוב – של תורמים מערביים בשני העשורים הראשונים שלאחר “תהליך השלום” לחייב את הרשות הפלסטינית לתת דין וחשבון על הניצול החריג שנעשה בכספים היה אחת הסיבות העיקריות לכך שרוב הפלסטינים איבדו אמון בהסכמי אוסלו. יתר על כן, זו הייתה גם אחת הסיבות העיקריות להקצנה של פלסטינים רבים כל כך ובסופו של דבר להצבעתם לחמאס בבחירות לפרלמנט ב־2006: מכיוון שהם לא הפיקו תועלת מ“תהליך השלום” של הרשות הפלסטינית עם ישראל וזעמו על שחיתות מנהיגיה, הם ראו בחמאס את המוצא היחיד שלהם. המרירות והתסכול ברחוב הפלסטיני ניכרו כבר מהימים הראשונים להגעת “המאפיה מתוניס” (המונח המשמש חלק מהפלסטינים בבואם לתאר את הנהגת אש״ף שהתבססה לפני כן בתוניסיה). הפלסטיני הפשוט חש שהסכמי אוסלו לא עסקו בשיפור תנאי חייו או בבניית כלכלה חזקה, אלא בשירות האינטרסים של ערפאת ומקורביו. מראות של בכירים פלסטינים הנוסעים בשיירות רכב, בליווי שומרי ראש ועוזרים אישיים, וכן דיווחים על אורח חייהם הראוותני של מנהיגי אש״ף, החריפו אף יותר את תחושת הכעס והדחיקה לשוליים בקרב הפלסטינים. סיפורו של קזינו “אואזיס” ביריחו, שפעל זמן קצר לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, היה ונותר – בעיני פלסטינים רבים – אחד הסמלים הגדולים ביותר לשחיתות של הנהגת אש״ף. הקזינו נתפס כפרויקט משותף של גורמים פלסטיניים וישראליים מושחתים שנועד להתעשרות עצמית על חשבון פלסטינים וישראלים כאחד. אסלאמיסטים פלסטינים, שהדגישו כי ההימורים אסורים על פי האסלאם, השתמשו בקזינו כדי לתאר את חברי הנהגת אש״ף ככופרים ובוגדים, האשמות שערערו אף יותר את אמינותם של ערפאת ומקורביו בקרב בני עמם. התיאום הביטחוני בין כוחות הביטחון הפלסטיניים וישראל, למשל, הוסבר על ידי פלסטינים רבים כתוצאה ישירה של השחיתות של בכירים פלסטינים. הטענה היא שפקידים אלו, שחלקם נגועים בפרשיות שחיתות, אינם מעוניינים להפסיק את התיאום הביטחוני מכיוון שהם חוששים לאבד את תעודות ה־VIP שקיבלו מישראל ואת זכויות היתר שהם ובני משפחותיהם נהנים מהן עקב שיתוף הפעולה עם ישראל. התגברות השיח על שחיתות גרם לפלסטינים רבים לפקפק במניעים ובסיבות שמאחורי החלטותיהם של מנהיגים פלסטינים. אם, למשל, הרשות הפלסטינית מחליטה להקים בית חולים, השאלה הראשונה שפלסטינים רבים ישאלו היא מי ב“לשכת הנשיא” זכה לקבל עמלה בעקבות הפרויקט. כך גם בנוגע ל“תהליך השלום” עם ישראל. בכל פעם שישראלים ופלסטינים נפגשו ליד שולחן המו״מ כדי לדון בדרכים להתקדמות, צצו דיווחים ושמועות ברחוב הפלסטיני על ההטבות והתגמולים שהוצעו לפקידים פלסטינים מסוימים (מצד ישראל וארה״ב) בתמורה לוויתורים מרחיקי לכת לטובת ישראל. דיווחים ושמועות אלו לא נפלו על אוזניים ערלות: למעשה, הם מילאו תפקיד בהרתעת מנהיגים פלסטינים מעשיית ויתורים של ממש למען השלום עם ישראל. השחיתות נותרה מכשול מרכזי להגשמת השאיפות הלאומיות של הפלסטינים, ובעיקר לבניית חברה דמוקרטית ומוסדות הפועלים בשקיפות ולהקמת מדינה פלסטינית. גרוע מזה, השחיתות “שיחקה לידיהם” של יריבי הרשות הפלסטינית, בעיקר חמאס, התנועה האסלאמית שאינה מכירה בזכותה של ישראל להתקיים ושהאמנה שלה מ־1988 קוראת לג׳יהאד (מלחמת קודש). בסוף 2005 החליטה חמאס בפעם הראשונה להתמודד בבחירות לפרלמנט, שהתקיימו בינואר 2006. הסיסמה של חמאס הייתה אז “שותפים בדם, שותפים בהחלטה”, והיא שיקפה את רצון חמאס להציג עצמו כגוף שמסוגל להיות חלק מההנהגה הפלסטינית ומקבלת ההחלטות. השחיתות ֵהקלה על ניצחונה של חמאס בבחירות ההן. הרשימה שלה, שנקראה “גוש השינוי והרפורמה”, הציגה מצע שהבטיח לשים קץ לשחיתות ולהביא לשלטון תקין. חמאס, בקיצור, ידעה בדיוק מה הציבור הפלסטיני רצה. התנועה זכתה ב־76 מתוך 132 מושבים של הפרלמנט הפלסטיני, המועצה המחוקקת הפלסטינית.2 ניצחון חמאס שיקף בעיקר הצבעת מחאה נגד השחיתות וכישלונה של ההנהגה הפלסטינית להתמודד עם הנושא. כך, מצע הבחירות של חמאס משך אליו פלסטינים רבים מכיוון שהוא כלל התחייבות “להילחם בשחיתות על כל צורותיה”, תוך ציון ברור כי השחיתות היא “גורם מרכזי להחלשת העורף הפלסטיני ולערעור יסודות האחדות הלאומית”. המצע כלל גם הבטחות “[ל]הגברת השקיפות, הפיקוח והאחריות בטיפול בתקציב הכללי ובניסוח מחדש של מדיניות התעסוקה הציבורית כדי להבטיח הזדמנויות שוות לכל העם הפלסטיני על בסיס כשירות, וכדי למנוע ניצול התפקיד לטובת האינטרס האישי”. עוד הבטיחה חמאס “להילחם בנפוטיזם, ובפלגנות במינויים ובקידום בכל מוסדות הציבור, וכן להילחם ב‘רשלנות‘ בביצועי הממשלה ובבזבוז כספי ציבור”.3 בשנת 2010 הקימה הרשות הפלסטינית, בהשפעת לחץ עצום מצד הציבור הפלסטיני וכמה תורמים מהמערב, את הוועדה הפלסטינית למלחמה בשחיתות. הוועדה הופקדה על קבלת תלונות מהציבור והייתה אמורה לדאוג לטיפול מהיר ויעיל בתופעות שחיתות. ברם, לפי טארק דנה, חוקר פלסטיני של מדעי המדינה: אף שהוועדה מוגדרת עצמאית מבחינה כלכלית ומנהלית, הנשיא שלה ממונה בצו נשיאותי, ורבים מחברי הוועדה המייעצת שלה מילאו בעבר תפקידים רשמיים בתור שרים, שגרירים ויועצים לנשיא הרשות הפלסטינית. ואף שחלק ממקרי השחיתות הועברו לרשות השופטת, החקירות היו סלקטיביות. כך על פי דיווחים בתקשורת וראיונות שערך המחבר. יתרה מזו, סקרים מראים שדעת הקהל מאבדת אמון בוועדה בקצב הולך וגובר, ושהנשיאות, שירותי הביטחון והמפלגות הפוליטיות מתערבות בקביעות בעבודת הוועדה.4 סקרי דעת קהל מראים שרובם המכריע של הפלסטינים ממשיכים להאמין שיש שחיתות ברשות הפלסטינית, למרות מאמצי הוועדה נגד שחיתות. על פי סקר דעת קהל מדצמבר 2022, בעריכת המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות וסקרים 81% ,(PCPSR) מהפלסטינים סבורים שיש שחיתות במוסדות הרשות הפלסטינית.5 תוצאות דומות עלו בסקרים שערך אותו מרכז בשנים קודמות,6 והם לא הפתיעו את מי שעוקבים אחר הרשות הפלסטינית מאז הקמתה ב־1994. סקר אחר, שנערך על ידי הקואליציה למען יושרה ואחריותיות (AMAN), גם הוא בדצמבר 2022, מצא כי רובם המכריע של הפלסטינים (85%) סבורים שהמאמצים המופעלים למלחמה בשחיתות אינם מספיקים.7 פלסטינים רבים מאמינים כי ציות רפה לדרישות החוק, היעדר פרלמנט, כישלון לבוא חשבון עם בכירים מושחתים, חברה אזרחית חלשה – כל אלה תרמו להפצת השחיתות. זאת ועוד, הם אינם מאמינים ביעילות או באפקטיביות של המאמצים למאבק בשחיתות מצד הגופים האמונים על מאבק בשחיתות, וממשיכים לפקפק בחוסר הפניות ובעצמאות של גופים אלו.8 לטענת הפלסטינים,9 הסיבות העיקריות לכך שהמאמצים נגד שחיתות אינם מספקים הן: חוסר שקיפות בניהול מוסדות המדינה; חוסר רצון פוליטי להטיל אחריות על המושחתים; עונשים לא מרתיעים דיים נגד מבצעי עבירות שחיתות; היעדר מודלים לחיקוי בקרב הפקידים, שיעמדו על ערכים של יושרה וישמרו על האינטרסים והמשאבים הציבוריים. על פי AMAN, “עבירות של העדפה ונפוטיזם, מעילה בכספי ציבור, הפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח, שוחד והלבנת הון, הן התופעות הנפוצות ביותר של השחיתות”.10 בהיעדר פרלמנט מתפקד (מאז שותק למעשה בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007) ובהיעדר דיון פתוח וחופשי בנושאים רגישים שבאחריות הרשות הפלסטינית, קשה לראות כיצד ישתנה מצב הדברים בקרוב. חולשתה של מערכת המשפט ברשות הפלסטינית תרמה גם היא לתחושת הייאוש. פסיקות בית המשפט זכו לעתים להתעלמות מצד הרשות הפלסטינית וכוחות הביטחון, מה שהגביר את האנרכיה וההפקרות באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית, ובעיקר הביא לידי הופעתן של כנופיות חמושות. הדרך להסיט את כעס האזרחים הרשות הפלסטינית ממשיכה בינתיים לעסוק בהסתה מסיבית נגד ישראל, כדרך להסיט את תשומת הלב מהשחיתות, מהיעדר חירויות הציבור ומהיעדר הדמוקרטיה בתחומיה שלה. ההסתה נועדה להבטיח שביקורת ותלונות יופנו רק נגד ישראל. ההנהגה הפלסטינית מעוניינת שעמה יהיה עסוק בשנאת ישראל; שאם לא כן, הפלסטינים עלולים להגיע עד המנהיגים ברמאללה ולדרוש רפורמות ודמוקרטיה. הרשות הפלסטינית איבדה את אמונם של מי שהיא אמורה לייצג. לפי הסקרים האחרונים, יותר מ־70% מהפלסטינים רוצים שאבו מאזן יתפטר. תופעות הנפוטיזם וההעדפה משתוללות, בעוד פקידים ומקורבים מתהדרים בלא בושה בעושר שהשיגו באמצעות ניצול סכומים במיליארדים שנועדו לשיפור תנאי החיים של עמם. אובדן האמון ִאפשר לחמאס לנצל את החששות המוצדקים של העם הפלסטיני, ובעקבות זאת להתגלות כחסרי אמינות בהנהגה באותה מידה. בשל כך נוצר פיצול בין השטחים שבשליטת הרש״פ לבין רצועת עזה שבשליטת חמאס, פיצול שמוטט את חלומם של הפלסטינים לבנות ממשל תקין ולהשיג דמוקרטיה, תוך הבאת אנרכיה והפקרות על קהילות פלסטיניות רבות. אם כך, מה יש לעשות בנדון? הדרך היחידה להילחם בשחיתות היא להגביר את לחצם של תורמים מהמערב על הנהגת הרשות הפלסטינית בדרישה לשקיפות ואחריותיות ולא לאפשר לה עוד יד חופשית. ארגוני פיקוח פנים־פלסטיניים הוכחו לא רק כלא יעילים, אלא גם כהמשך לשחיתות שבה הם נועדו להילחם. מקורות מימון אמריקניים, אירופיים ואחרים המאפשרים את המשכיות הרשות הפלסטינית חייבים להתעקש על אחריותיות. שקיפות פיננסית חייבת להיות חלק בלתי נפרד מתהליך המימון. רק צעד זה יוכל לעצור את השימוש לרעה בכספים, ויחזיר את הסיוע הבינלאומי למי שהוא נועד לסייע להם. שחרור כספים אלו לבניית התשתית הדרושה לחינוך וליצירת מקומות עבודה ישנה את הדינמיקה ואת המצב התודעתי של הפלסטינים מעם רעב וכועס (המוסת ביתר קלות נגד ישראל בשל צרותיו) לעם מסופק ומאושר יותר. רק אחריותיות פיננסית מלאה תוכל לבלום את אי־האמון ההולך וגובר של העם הפלסטיני בהנהגתו, ובסופו של דבר את הסתייגותו הנלווית מהשתתפות בכל תהליך שלום בר־קיימא בינו לבין ישראל. הערות https://foreignpolicy.com/2012/06/05/the-brothers-abbas/ .1 https://info.hamas.ps/post/28/%D9%81%D9%88%D8%B2-%D8%AD%D9%85%D8%A7%D8%B3-% .2 D8%A8%D8%A7%D9%84%D8%A7%D9%86%D8%AA%D8%AE%D8%A7%D8%A8%D8%A7%D8%A A-%D8%A7%D9%84%D8%AA%D8%B4%D8%B1%D9%8A%D8%B9%D9%8A%D8%A9-%D8%A7% D9%84%D8%AB%D8%A7%D9%86%D9%8A%D8%A9 https://islah.ps/new2/?news=128 .3 https://www.masarat.ps/article/1514/%D8%A7%D9%84%D9%81%D8%B3%D8%A7%D8%AF-%D9 .4 %81%D9%8A-%D9%81%D9%84%D8%B3%D8%B7%D9%8A%D9%86-%D9%86%D8%B8%D8%A7% D9%85%D9%8C-%D9%85%D8%AA%D8%AC%D8%AF%D8%AF https://www.pcpsr.org/en/node/926 .5 https://www.pcpsr.org/en/node/154 .6 https://www.aman-palestine.org/cached_uploads/download/2022/12/10/%D8%A7%D9%84%D9 .7 %85%D9%84%D8%AE%D8%B5-%D8%A7%D9%84%D8%AA%D9%86%D9%81%D9%8A%D8%B0% D9%8A-%D8%A7%D9%86%D8%AC%D9%84%D9%8A%D8%B2%D9%8A-%D9%86%D8%B3%D8% AE%D8%A9-%D9%85%D8%B9%D8%AF%D9%84%D8%A9-1670678610.pdf 8. שם. 9. שם. 10. שם. 59 Previous Next

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ הביקור החריג של האלוף בארה"ב - והדרישה להגדיל את הסיוע לעזה Ynet מאגר תמונות של וויקס מקור התמונה: 4.2.24 מתאם פעולות הממשלה בשטחים רסאן עליאן שב מדיונים עם בכירי האו"ם והממשל האמריקני, שעוקבים בדאגה אחר חסימת משאיות הסיוע על ידי המפגינים. במוקד הדיונים: חיזוק התיאום עם גורמי משילות בעזה - שעשוי לקבע בשטח את גרעין השליטה הפנים עזתי-פלסטיני ביום שאחרי המלחמה לכתבה המלאה הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ הפלסטינים מעולם לא התכוונו לעשות שלום עם ישראל פנחס ענברי מקור התמונה: 4.9.23 תהליך השלום עם הפלסטינים, המוכר כתהליך אוסלו, שונה מאוד משני הסכמי השלום שעשתה ישראל עם ירדן ועם מצרים: שלא כהסכמי השלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים, הסכם זה לא היה כן, ומבחינת אש״ף היה מדובר בהונאה. לכתבה המלאה תהליך השלום עם הפלסטינים, המוכר כתהליך אוסלו, שונה מאוד משני הסכמי השלום שעשתה ישראל עם ירדן ועם מצרים: שלא כהסכמי השלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים, הסכם זה לא היה כן, ומבחינת אש״ף היה מדובר בהונאה. מקובל על הכול שאש״ף הפר את ההתחייבויות שקיבל עליו בהסכמי אוסלו,1 אבל חשוב גם לדעת מדוע. בעוד מצרים וירדן רצו באמת ובתמים לכונן שלום עם ישראל כדי לשפר את מצבן הכלכלי ואת מעמדן הבינלאומי ולייצב את הגבולות המשותפים, לאש״ף הייתה חשיבה אחרת לגמרי, ובמבט לאחור, החידוש של ערפאת היה להפוך “תהליך שלום” לכלי להמשך המאבק, ובכלל זה המאבק המזוין. אש״ף הוא ארגון של פליטים שמקורם בישראל, ולפיכך גזרת הסכסוך של אש״ף איננה בתחום קווי 1967 אלא בתחום קווי 1948. מכאן, שמטרת ישראל להגיע לסופיות הסכסוך על קווי 1967 לא היה לה על מה לסמוך, כי הפליטים ראו את סוף הסכסוך בזכות השיבה, ולא בשום דבר אחר. היו אלה גורמי שמאל ישראליים כגון מרצ ואורי אבנרי שראו בקווי 1967 את הגבול העתידי בין ישראל למדינה הפלסטינית,2 אבל כאשר נדרש אבו מאזן להכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית, הוא ראה בה מטרת ביניים בלבד שנועדה לקדם את העמדת ישראל לדין בטריבונלים הבינלאומיים ולפגוע בלגיטימיות של קיומה, ובסיס להגעה לגבולות החלוקה של 1947 בדרך לביטול מלא של ריבונות יהודית בארץ ישראל. משום כך קבע אבו מאזן בנאומו האחרון באו״ם את גבולותיה בקווי תוכנית החלוקה של 31947 – כלומר קבר את עקרון גבולות 1967. בנאומו קרא אבו מאזן ליישם את החלטת העצרת הכללית מספר 181 משנת 1947, אשר מהווה בסיס לפתרון שתי המדינות, לצד החלטה 194 הקוראת לזכות השיבה. נוסף על כך הדגיש אבו מאזן כי התחייבותה של ישראל ליישם את שתי ההחלטות הייתה תנאי לקבלתה לאו״ם, ומכאן יש להבין כי מכיוון שישראל לא יישמה אותן נשמט הבסיס לחברותה באו״ם. כאן, למעשה, שיקף אבו מאזן את הנרטיב המוטמע בנאומי ערפאת ולפיו הפלסטינים הם בעלי הזכות על ארץ ישראל כולה. ומדוע הוא נדרש לחזור לקווי החלוקה משנת1947? כדי ליישב את הפליטים באותו שטח ארץ שיועד למדינה הערבית על פי אותה חלוקה, כלומר ליישבם בבתיהם המקוריים. כמו מרצ, גם ציפי לבני, כאשר ניהלה את המו״מ מול הפלסטינים, ראתה בקווי 1967 בסיס לגבול עתידי, אבל בתוספת חילופי שטחים שבמסגרתם יועברו לרשות הפלסטינית חלקי הכפרים שנחצו בקווי 1967, כגון בית צפאפא וברטעה. אולם אבו עלאא, מקבילּה מהצד הפלסטיני, דחה מייד את הצעתה.4 הוא אמר שתושבי הכפרים לא יקבלו זאת, וכי בכלל הרשות לא תקבל לתוכה כפרים ערביים של ישראל. אחר כך, כאמור, סרטט אבו מאזן את קווי 1947 כקווי הגבול של מדינת פלסטין, ונשאלת השאלה מה ההבדל בין הצעתה של ציפי לבני לבין דבריו של אבו מאזן בנאומו. על פי ציפי לבני, גבולות הקבע יתבססו על קווי 1967 שפירושם שהמדינה הפלסטינית ויתרה על הכפרים הנטושים בישראל, וזכות השיבה, אם תקוים, תהיה לתוך קווי 1967. לעומת זאת, על פי הצעתו של אבו מאזן, קווי 1967 הם הבסיס למדינה הפלסטינית אבל אינם סופיות הסכסוך, וקווי 1947 פירושם זכות שיבה גם לבתים הישנים שבתחומי ישראל עצמה, או ששטחי כפרים אלו יהיו חלק מהמדינה הפלסטינית. כלומר: בניגוד למה שיכלו לחשוב בישראל, וגם באירופה, שקווי 1967 הם הבסיס להסכם השלום – בישראל ובמערב האמינו שהפלסטינים רוצים מדינה בקווי 1967 – הפלסטינים שמו להם מטרה אחרת, ועיקרה מימוש זכות השיבה לישראל עצמה. את כל הדברים האלה היה אפשר ללמוד מן הרטוריקה של ערפאת וממטבעות הלשון שהטמיע בחברה הפלסטינית. כאשר בוחנים את אמירותיו חייבים להגיע למסקנה כי לא רק שמלכתחילה לא התכוון לעשות שלום עם ישראל, אלא אף הציב מטרה ולפיה העם הפלסטיני יירש את הלגיטימיות של ישראל ויחליף אותה. כל תשומת לבו לא הייתה מופנית ליריחו, שכם ורמאללה, אלא לירושלים ולישראל עצמה. ערפאת היה מוסלמי מאמין. ההוויה הקוראנית מילאה אותו, והוא בחר היטב את פסוקי הקוראן שהתקשט בהם. פסוק שהוא מרבה לצטט בפתח נאומיו הוא על הנביאים המוסלמים שהם נכס פלסטיני: הרי אנו נעזור לשליחינו ואלה שהאמינו ביום הזה וביום שהשהידים יקומו לתחייה. (סורת ע׳אפר פסוק 51) זה נראה פסוק תמים, אבל כל הנביאים הם יהודים . אל הנביאי ישראל. ערפאת ִאסלם אותם כדי לדרוש את הלגיטימיות על ארץ הנביאים מידי היהודים. כולנו זוכרים את “ישו הפלסטיני”.5 מתברר כי לא רק ישו, אלא כל נביאי ישראל היו מוסלמים פלסטינים, מכאן שהארץ הקדושה שייכת לפלסטינים. גם הערך הדתי של זכות השיבה הוטמע בציטוטים של ערפאת בנאומיו. למשל: ניתנת הרשות לאלה הנלחמים כי הם נעשקו, ואללה יכול לסייע להם, אשר הוצאו מארצם ללא צדק, תוך שהם אומרים אלוהינו הוא אללה. (סורת אלחג׳ פסוק 39) כלומר, עניין הנכבה אינו אסון פלסטיני, אלא מכה לאסלאם. יצוין שפסוק זה מובא בדרך כלל כהצדקה לג׳יהאד, וגם אבו מאזן השתמש בו במשתמע בהקשר זה. מכאן, ש ִגזרת הסכסוך מבחינתו של ערפאת אינה קווי 1967, אלא ישראל כולה, והיהדות עצמה. הסכסוך אינו לאומי בלבד אלא גם דתי. החשיב עצמו חלק מן הפן־ערביות, וחזונו היה להקים אימפריה מוסלמית. הוא לא ראה לנגד עיניו מימוש של ממלכתיות פלסטינית ספציפית. עד היום לא מצוינת כלל באמנה הפלסטינית הקמת מדינה כמטרה, אלא “שחרור פלסטין”. אם כך, מדוע בכל זאת קיבל ערפאת את הצעתו של אורי אבנרי? לא בשל הכרה עמוקה מצדו כי חלוקת הארץ על פי קווי 1967 היא הפתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני, אלא הייתה זו דרכו להתקבל במערב כמנהיג לגיטימי, כעצתו של אבנרי, וליצור פילוג בחברה הישראלית. על פי דברי שקור, מטרת הפגישה הייתה להציג את ערפאת כדמות חביבה, “פרטנר”, אשר יתקבל על דעת הקהל בישראל. גיליתי את האמת על אמונתו המוצקה בזכויות הלגיטימיות של עמנו הפלסטיני, ואבנרי היה הראשון ששמעתי ממנו את המונח “מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל” וכי זה הפתרון היחיד והוא יוגשם בוודאות גמורה במאוחר או במוקדם. הוא אמר כי הוא רוצה להתעמת עם הגזענים הישראלים וממשלת מנחם בגין על ידי הצגת דמותו של ערפאת כאיש עדין ורגיל שאוהב ילדים ומקדש את החיים .6 יצירת פילוג בחברה הישראלית סביב “תהליך השלום” הוא גם לקח שלמדו הפלסטינים מן הניסיון של הגוש המזרחי. בכיר פלסטיני, בוגר אקדמיה צבאית בגוש המזרחי, אמר לנו כי אחד הנושאים הנלמדים באקדמיות הצבאיות שם הוא הלקח ממלחמת וייטנאם, מלחמה שלא הוכרעה בשדה הקרב אלא בהפגנות הענקיות בארצות הברית. אחד הביטויים השגורים בנאומיו של ערפאת הוא תיאור העם הפלסטיני כעם גיבור. לכאורה מובן מאליו שמנהיג של מהפכה יתייחס כך לעמו, אבל כאשר בודקים את ההקשר האסלאמי, הקוראני, צוללים לרבדים עמוקים יותר. ההקשר מתייחס למרגלים ששלח משה רבנו לתור את ארץ כנען. הם חזרו עם מסר ולפיו אי־אפשר לכבוש את הארץ, או בלשון הקוראן: אמרו הוי מוסא הרי בה עם של גיבורים, ולא ניכנס אליה (אל הארץ) עד אשר הם ייצאו ממנה, וכאשר הם ייצאו – אנחנו נכנסים. (סורת אלמאאדה, פסוק 22) העם הגיבור הם הפלסטינים הכנענים,7 שקדמו לבני ישראל, ומכאן שהבעלות הלגיטימית על הארץ כולה – לא רק על יהודה ושמרון – היא של הפלסטינים. מוטיב זה שהכנעניות הפלסטינית ּפ ּותח אחר כך אף יותר בימיו של אבו מאזן.8 כאשר אנו בודקים את הכרזת העצמאות הפלסטינית באלג׳יריה, ב־15 בנובמבר 1988, אנו מוצאים בה הד להכרזת העצמאות של ישראל: על ארץ השליחות השמיימית לאדם נולד העם הערבי הפלסטיני, צמח והתפתח... ויצר את קיומו האנושי בקשר שלא ינותק... בין העם, הארץ וההיסטוריה וכו׳.9 כלומר: הכרזת העצמאות הפלסטינית מייחסת את כל הערכים של ישראל, כפי שפורטו במגילת העצמאות, לפלסטיניות. יש לציין כי עד מהרה זנח ערפאת את הכרזת אלג׳יריה לטובת הנכבה וזכות השיבה. כשם שערפאת קיבל את הצעת אבנרי כתכסיס טקטי, כך גם יורשו אבו מאזן קבע כמה כללים טקטיים, בעיקר להצניע את המאבק המזוין10 ולהמירו במאבק עממי, שעיקרו ויתור על שימוש בנשק חם – אך כל זה בלי לוותר על האסטרטגיה. ומהי האסטרטגיה? להעביר את המאבק המזוין לדור הבא, כי הדור הזה נכשל במשימתו11 וכל תפקידו היום הוא לשמר את רוח הקרב, כדי שהדור הבא, המחונך על ערכי המאבק על כל צורותיו, יניף את הלפיד בהגיע תורו. קשה לבסס זאת בכתובים, אבל מעשי הרשות הפלסטינית מדברים בעד עצמם. ההתעקשות לממן את משפחות השהידים12 ולרומם את שמם האסירים הביטחוניים13 נועדה להשיג שתי מטרות: האחת – להפעיל את המאבק המזוין, ולו בהיקף מוגבל, גם כאשר המדיניות הרשמית היא להימנע מכך, והשנייה – לבסס את ערך המאבק המזוין בתודעתו של הדור הבא, ובעיקר במחנות הפליטים, שמתוכם הפליטים אמורים לממש את זכות השיבה אל תוך ישראל. חזיתי בזה מו עיניי כאשר הייתי לפני שנתיים במחנה אל־עאאדה. בעודי משוחח עם פליטים, נסתיימו הלימודים, וראיתי את התלמידים יוצאים מבית הספר ורובי פלסטיק על כתפיהם. המחשה נוספת לעובדה שהרשות הפלסטינית לא מתעניינת בקווי 1967 אלא במאבק בישראל היא טיב פעילותו של שר החוץ שלה, ריאד אל־מאלכי. כאשר בוחנים את מעשיו, הוא כמעט אינו עוסק בענייני הפלסטינים, כגון גיוס תקציבים ממדינות תורמות או קידום אינטרסים משותפים לרשות ולמדינות זרות, ובכללן מדינות ערב. רוב מדינות ערב, בעיקר סעודיה ומדינות המפרץ, לא מקבלות את פניו. דבר אחד בלבד מעסיק אותו, והוא מלחמה דיפלומטית בישראל. תחום העניין שלו הוא ישראל פנימה, ולא הרשות בקווי 1967. הוא מרבה להתראיין לרדיו פלסטין, ובריאיון מייצג, ב־8.1.23, הוא העלה את המוטיבים האופייניים לו: מאבק בישראל במסדרונות האו״ם ובסוכנויות האו״ם, החרמתה, הענשתה בידי הקהילה הבינלאומית והעמדתה לדין בטריבונלים הבינלאומיים.14 מטרה נוספת של “תהליך השלום” הייתה לקעקע את יחסי ישראל וארצות הברית.15 מי שחיברו בין אש״ף לארצות הברית היו הישראלים, ומי שהתפכח התפכחות כואבת הוא העורך לשעבר של העיתון “על המשמר”, ואחר כך של “ניו אאוטלוק”, חיים שור. הוא כתב דברים כואבים וסיפר כיצד הפלסטינים הונו אותו16, ובעיקר נביל שעת׳, שלפניו הוא פתח את שערי ארצות הברית: הפלסטינים רימו אותי באופן אישי והם רימו את כל השמאל בישראל, הם שיקרו לנו, הם הונו אותנו, הם תמרנו אותנו, הם עשו איתנו מניפולציות. אני אישית לא אסלח להם על זה לעולם. וכשיוסי ביילין אומר שהוא הגיע כבר לנוסחה משותפת איתם על זכות השיבה, אז חינו של יוסי ביילין יורד פלאים בעיניי, כי אם הוא עדיין לא מבין מה שקורה פה, אז הוא לא באמת איש שמאל. כי איש שמאל אמיתי זה אדם שצריך לראות את המציאות כפי שהיא, לא כפי שהיה רוצה לראות אותה. הפלסטינים לא בשלים כיום לשלום, ותפקידי כשמאל לראות את האמת. שמאל זו לא רמאות. נפגשתי בלי סוף עם פלסטינים. בכל השיחות אמרו שנמצא את המכנה המשותף בנושא זכות השיבה, ולא היו דברים מעולם. הם לא התכוונו לזה. כל דבריהם היו חלק מתוכנית השלבים. אני הייתי מאלה שפתחו לאש״ף את הדלת לאמריקה. אנחנו ארַגנו כנס של ישראלים ופלסטינים בוושינגטון ב־87׳, ומשרד המדינה האמריקני לא רצה לתת להם אשרות. אנחנו טיפלנו בזה שיקבלו אשרות, והם נכנסו ובעזרתנו כבשו את אמריקה. זה מה שהם רצו, זה היה היעד, לכבוש את רצונו הטוב של השמאל היהודי האמריקני. אני אישית הזמנתי אותם לחוגי בית של יהודים אמריקנים. הם הצליחו בזה בעזרתנו. בלעדינו הם לא היו מצליחים בזה לעולם. לא רק שזו הייתה טעות, אלא ששנתיים־שלוש אחרי זה אני רואה שנביל שעת׳ מופיע לפני הציבור שלו בעזה ומסביר שזו טקטיקה. שאנחנו נשיג קודם את זה, עד שנכבוש את כל ארץ ישראל. אותו נביל שעת׳, שהיה החבר הכי טוב שלי באמריקה ובא לחבק אותי ולנשק אותי אחרי שנאמתי נאום בעד השלום, מתברר לי שכל הנאומים שלו היו שווים כקליפת השום. הוא לא הכוון לזה. הערות https://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/systemfiles/16F.pdf https://www.haaretz.co.il/news/elections/2015-02-25/ty-article/0000017f-e66e-d62c-a1ff-fe7f44 https://www.youtube.com/watch?v=4Kk1b8HPSBc https://www.haaretz.co.il/news/politics/2011-01-24/ty-article/0000017f-eef9-ddba-a37f-eeffc36 https://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4901 %D8%A3%D9%88%D8%B1%D9%8A-%D8%A3%D9%81%D9%86%D9%8A%D8%B1%D9 %8A-%D8%B5%D8%AF%D9%8A%D9%82-%D8%A7%D9%84%D9%81%D9%84%D8%B3%D8%B7% D9%8A%D9%86%D9%8A%D9%8A%D9%86/ https://www.raialyoum.com/%D9%82%D9%88%D9%85-%D8%A7%D9%84%D8%AC%D8%A8%D https://www.alquds.co.uk/ https://jcpa.org.il/article/8487/ نص إعلان عرفات قيام دولة فلسطين | وثائق وأحداث | الجزيرة نت https://www.aljazeera.net/encyclopedia/events https://www.alquds.co.uk/%D9%88%D8%B2%D9%8A%D8%B1-%D8%A7%D9%84%D8%AE%D8% .10 A7%D8%B1%D8%AC%D9%8A%D8%A9-%D8%A7%D9%84%D9%81%D9%84%D8%B3%D8%B7%D9 %8A%D9%86%D9%8A-%D9%84%D9%80%D8%A7%D9%84%D9%82%D8%AF%D8%B3-%D8%A7% /D9%84%D8%B9%D8%B1 ריאד אל מאלכי אומר בריאיון ל“אל קודס אל ערבי” כי הסיבה לוויתור על המאבק המזוין היא המצב שהפלסטינים נמצאים בו. https://www.mekomit.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7-%D7%94%D7%9E%D7% .11 96%D7%95%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7 %99-%D7%A0%D7%9B%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%96%D7%94-%D7%90 %D7%95%D7%9E%D7%A8/ http://www.mofa.pna.ps/ar- https://www.youtube.com/watch?v=Mc3eImrS9xE ריאד אל־מאלכי בראיון לרדיו פלסטין, 8.1.23. התכוון לזה. דברים בשם אומרם. https://www.alquds.co.uk/%D9%88%D8%B2%D9%8A%D8%B1-%D8%A7%D9%84%D8%AE%D8% A7%D8%B1%D8%AC%D9%8A%D8%A9-%D8%A7%D9%84%D9%81%D9%84%D8%B3%D8%B7%D9 %8A%D9%86%D9%8A-%D9%84%D9%80%D8%A7%D9%84%D9%82%D8%AF%D8%B3-%D8%A7% /D9%84%D8%B9%D8%B1 ריאד אל־מאלכי בראיון לאל קודס אל ערבי. https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/archive/ART/157/537.html מעריב NRG הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ ההשלכות הלא מכוונות של אוסלו: אחרי שלושים שנה של תוצאות הפוכות ממה שקיווינו להשיג הגיע הזמן לשנות מדיניות ד״ר יחיאל לייטר מקור התמונה: 4.9.23 זמן קצר לאחר החתימה על הסכמי אוסלו הבהיר יאסר ערפאת את כוונותיו. לדבריו, ההסכמים לא היו אלא “הסכם חודיבייה”, הסדר זמני שנועד להביא בסופו של דבר את הקץ על ישראל. לכתבה המלאה מאז החתימה על הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 נקטו ממשלות, ישראל בזו אחר זו, מדיניות של סובלנות ואיפוק בכל הנוגע להפרות בוטות של ההסכמים מצד הרשות הפלסטינית. למרות דה־לגיטימציה ודמוניזציה מתמשכת של ישראל, שימוש בביטויים אנטישמיים ובמונחי השמדה ותשלומים כספיים לטרוריסטים פלסטינים ולמשפחותיהם, לא גבתה ישראל מחיר על התנהגות זדונית מתמשכת זו. מוּנעת מהאינטרס לשמור על יציבות ולמנוע את קריסת הרשות הפלסטינית, ישראל בחרה להתעלם ממה שבכל מצב אחר היה נתפס כפעולות בנות־ענישה של ישות אויב. כל זה הביא לידי תוצאות חמורות, לא מכוונות, שפוגעות בלגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית, מגבירות את האנטישמיות ומונעות מהפלסטינים חברה אזרחית ראויה. הממשלה החדשה של ישראל נקטה צעדי ענישה נגד חברי הרשות הפלסטינית, אך הפעולות היו הססניות ובלתי מספקות, והבסיס להצדקתן היה מוטעה. מה שנדרש הוא שינוי מיידי ויסודי של המתווה המדיני, כזה שיחייב את הרשות הפלסטינית לאחריותיות ולכללים אתיים בסיסיים, בהתאם להתחייבויותיה. זמן קצר לאחר החתימה על הסכמי אוסלו הבהיר יאסר ערפאת את כוונותיו. לדבריו, ההסכמים לא היו אלא “הסכם חודיבייה”, הסדר זמני שנועד להביא בסופו של דבר את הקץ על ישראל. המונח הערבי מתייחס להפוגה של עשר שנים שעליה חתם הנביא מוחמד עם שבט קוריש ששלט במכה, הפוגה שהפר מוחמד כאשר הנסיבות התאימו מבחינה צבאית. מה ששבט קוריש היה למכה, היהודים הם לפלסטין. הסכם אוסלו נועד להפרה. כעבור שמונה שנים, במהלך האינתיפאדה השנייה, התקפות הטרור הפלסטיניות הבלתי פוסקות שהביאו למותם של מאות ישראלים ולפציעתם של אלפים עדיין לא שכנעו את ההנהגה הפוליטית בישראל לשנות מסלול. זאת למרות הספקנות הגוברת בקרב הציבור הישראלי וההבנה שהתהליך כולו היה פגום מיסודו. אדריכלי אוסלו דבקו בתפיסה שגם אם ערפאת ואש״ף לא באמת השתנו, תהליך השלום עצמו לא יותיר להם ברירה ויאלץ אותם להביא לידי ביטוי את השינוי הצפוי. שמעון פרס המעיט בערכן של הערותיו החוזרות ונשנות של ערפאת וראה בהן לא יותר מביטוי לצורך שלו להסתגל למציאות חדשה ולפייס את קהל בוחריו, ואילו יוסי ביילין טען כי מדובר בלא יותר מ“מילים מטופשות”, וכי הדרישות למשילות וההכרה הבינלאומית בגוף השלטוני שלהם יאלצו את ההנהגה הפלסטינית לנטוש את הטרור על כל ביטוייו, באופן רשמי ופונקציונלי כאחד. ואולם, שלושים שנה לאחר החתימה על ההסכמים ולאחר ההבטחות לנטוש את מורשת הטרור, הרשות הפלסטינית ממשיכה לפעול למען טרור ולתמוך בטרור בקרב החברה הפלסטינית, וזאת באמצעות כלי התקשורת ובתי הספר ובמסגרת תקציב ממשלתי רשמי שלמעשה משלם למחבלים ולמשפחותיהם. המדיניות החד־משמעית והבלתי מתנצלת של הרשות הפלסטינית היא לשלם על הרג ישראלים. אבו מאזן אולי לא משלח בפועל תאי טרור לרצוח אנשים, אך הוא אחראי לאינדוקטרינציית השנאה וההסתה שגורמת למַבצעים לעשות בדיוק את זה, ולאחר מעשה הוא ושותפיו לארק מברכים את הרוצחים, אלא גם משלמים להם. זו מדיניות רשמית של “כסף תמורת רצח”. בהנחה שהחלופה תהיה גרועה יותר, ממשלות ישראל – ובכללן אלו שהתנגדו לאוסלו והזהירו למן ההתחלה שמדובר בתחבולה דיפלומטית – נמנעו בעקביות מלבוא חשבון עם הרשות הפלסטינית. מתוך הנחה שדרישת אחריותיות עלולה למוטט את הרש״פ, ושקריסתה פירושה בהכרח חזרת צה״ל לניהול המוניציפלי של מרכזי האוכלוסייה הערבית הפלסטינית, זכו כל ההפרות הבוטות של ההסכמים שעליהם חתמה הרש״פ לביקורת רשמית אך להתעלמות בפועל. מלבד העמדה הראויה לגינוי של סובלנות כלפי הסתה רחבת־היקף לרצח, שבעיני רבים היא סיבה מספקת לחדול מיחס מקל כלפי הפרות ההסכם, הוביל המצב למספר השלכות ותוצאות לא מכוונות. כל אחת מהן משמעותית דיה להצדיק שינוי מדיניות, אך במצטבר הן לא מותירות לישראל ברירה אלא לעבור בלא דיחוי ובאופן אפקטיבי למדיניות עקבית וחד־משמעית של התניה ודרישת אחריותיות. “אפקט הקוברה” וחוק ההשלכות הבלתי מכוונות “חוק ההשלכות הבלתי מכוונות” הוא מושג בתיאוריה הפוליטית, הכלכלית והסוציולוגית שראשיתה לפחות אצל ג׳ון לוק במאה ה־17. ה“חוק” מתייחס לתוצאה או לתוצאות של פעולה תכליתית שלא ציפו להן או לא חזו אותן. התוצאה הלא מכוונת מ ּונעת לרוב על ידי “תמריץ הפוך”, תמריץ שמניב תוצאות הפוכות לכוונותיהם של מי שהגו אותו. אולי הדוגמה הטובה ביותר לתמריץ כזה היא “אפקט הקוברה”. בתקופת השלטון הבריטי בהודו פקדה את ניו דלהי מכת נחשי קוברה. כאשר פקידים בריטים הציעו פרס על עורות קוברה, בתקווה שתמריץ כספי יגייס את הציבור למאמץ להדביר את הנחשים, החמירה הבעיה בהרבה: אוכלוסיית נחשי הקוברה גדלה למעשה משום שאנשים החלו לגדלם לצורך קבלת ה“פרס”. כאשר הבריטים “עלו” על התוכנית והפסיקו לשלם, הקוברות, שנעשו חסרות ערך, שוחררו לחופשי, ויצרו סכנה גדולה יותר לציבור מהסכנה המקורית. הכלכלן הגרמני הורסט זיברט כינה מצב זה של תוצאה לא מכוונת “אפקט הקוברה”. ה־CIA משתמש במונח “Blowback” לתיאור השלכות לא מכוונות של מבצעים. המבצע החשאי לתמיכה במוג׳אהדין האפגני, שזכה לכינוי “מבצע ציקלון”, נועד להפיל את המשטר הקומוניסטי שהשתלט על אפגניסטן. זו הייתה אסטרטגיית מלחמה קרה לעצירת התפשטות הקומוניזם, אך היא גרמה לערעור היציבות של אפגניסטן ולעליית הטליבאן ואל־קאעידה. ההשלכות הללו, שבקושי עלו על “מפת המכ״ם” של ה־CIA, היו לגמרי לא מכוונות ובלתי צפויות. הן היו, במונחי ה־CIA, “מכה לאחור”. האם היה ה־CIA ממשיך ב“מבצע ציקלון” אילו צפה את המכה לאחור – את עליית אל־קאעידה, התקפות 11 בספטמבר והמלחמות והאנדרלמוסיה שבאו בעקבותיהן? סביר להניח שלא. האם הוגן לשאול את אותה שאלה ולספק את אותה תשובה בנוגע לאוסלו? האם היו האדריכלים של הסכמי אוסלו ממשיכים בתהליך הלגיטימציה של אש״ף והעצמתו באמצעות הקמת הרשות הפלסטינית לו ידעו מה יהיו ההשלכות? ההשלכות הלא מכוונות של אוסלו “לשום דבר אין רק תוצאה אחת”, כותב האפיסטמולוג האבולוציוני ג׳רמי שרמן. “ההשלכות מתפשטות לכל הכיוונים עם הזמן. החיים הם כמו נגינה בפסנתר – בכפפות. אתה מתכוון להקיש על מקש אחד ותוך כדי כך נוגע גם במקשים אחרים”. אדריכלי אוסלו עטו כפפות וניסו לנגן על מקש יחיד. ההשלכות התפשטו לכל עבר, והן קשות. כעת יש להסיר את הכפפות. ממשלות ישראל בזו אחר זו, הערכות מודיעיניות ויועצי ביטחון – כל אלה התמקדו בתוצאה פוטנציאלית אחת של מדיניות הדורשת אחריותיות מצד הרשות הפלסטינית, והיא – פירוק הרשות. בהקשר זה אפשר להתווכח אם דרישה זו הייתה מועלית על רקע מוסרי גרידא. אך בינתיים התממשו מספר השלכות לא מכוונות, חמורות ומאיימות בהרבה מההתפרקות הפוטנציאלית של הרש״פ. במילים אחרות, הקוברות שוחררו והמכה לאחור נמצאה מסוכנת ביותר. היא באה לידי ביטוי באינדוקטרינציה ובהסתה לשנאה, ב“כסף תמורת רצח”, בקידום אנטישמיות עולמית, בדה־לגיטימציה של ישראל, בבנייה בלתי חוקית באזור C, בהתעלמות מההתחייבויות הפלסטיניות במסגרת הסכמי אוסלו, בהקצנה בקרב ערביי ישראל, ובשחיתות מוסדית הפוגעת בעם הפלסטיני. המשך ההליכה במסלול זה יהיה טעות, ולא ישרת אף אחד. ישראל חייבת למצוא דרך להוריד את הכסיות כאשר היא מנגנת על הפסנתר הפוליטי. הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ חתונת הדמים של נתניהו וקטר / פרסום חוזר המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון מקור התמונה: 15.1.24 בראיון לשבועון הקיבוצי "הזמן הירוק", מנתח ראש מכון ממרי יגאל כרמון, את הרקע למבצע "שומר החומות", מהלכו ותוצאותיו. לדבריו, את האש הציתו שלוש פרובוקציות מבית, שאפשר היה להימנע מהן ואולם האסון נעוץ במדיניותו של נתניהו, שאפשר לחמאס להקים אימפריה צבאית בעזה בכספים של האמירות, תומכת ארגוני הטרור האסלאמי בעולם - קטר לכתבה המלאה הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ הפגנה ועצרת אנטי-ישראלית במרכז לונדון לציון “יום הנכבה” בהשתתפות אישים במפלגת הלייבור ובתמיכת מנהיג המפלגה, ג’רמי קורביין. תנועת חמאס הודתה לקורביין על תמיכתו המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מקור התמונה: 7.1.24 ב-11 במאי 2019 התקיימו במרכז לונדון הפגנה ועצרת לציון “יום הנכבה” הפלסטיני. האירועים אורגנו על ידי מספר ארגונים אנטי–ישראלים בבריטניה, הפועלים להכפשת ישראל ולקידום נושא ה-BDS. לכתבה המלאה הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More

הירשם לדיוור אודות IPAAR יוזמת תגובות התקשורת תגובות בינלאומיות תגובות ישראל הפרות של הרש״פ מאמר בעיתון פלסטיני מקוון: הטענה שהיהודים הם בני קופים וחזירים - טיפשית ופרימיטיבית המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון מקור התמונה: 15.1.24 אנור אל-ורידי, משורר וסופר פלסטיני שחי בירדן, בעל טור בעיתון הפלסטיני המקוון, "דוניא אל-וטן", פרסם מאמר בו לגלג על אנשי הדת המוסלמים הצועקים כי היהודים הם בני קופים וחזירים בשעה שהיהודים שולטים על הערבים ושטחיהם ומביסים אותם כבר מאה שנה.[1] לטענתו, האמירה הזאת מגוחכת ומעידה על המנטליות הקולקטיבית הערבית המפגרת, שאינה מכבדת את האויב. לכתבה המלאה הירשם לדיוור הפרות של הרש״פ תגובת ישראל תגובות בינלאומיות יוזמת ipaar More